קודם כל הוא משחק נהדר כי הוא מתאים לכמות שחקנים נרחבת ואורך המשחק לא משתנה משמעותית בגללה. (יש בו חוקים גרועים בעיני ל-2 שחקנים, אז לא לקנות אותו אם אתם מתכננים לשחק בכמות הזו). יש בו חשיבה ותכנון לאורך 3 סבבים. יש בו את האלמנט שאחר כך הגיע גם למשחק הקלפים סושי גו בו בוחרים קלף ומעבירים את השאר לשחקן לידך. יש בו מעין ניהול משאבים, ומחשבה על מקסום הניקוד. בקיצור, משחק שכבר נחשב קלאסיקה בעולם המשחקים המודרניים.

קודם כל זה משחק לכמות שחקנים גדולה יחסית (לטעמי 5-8 למרות שאפשר לשחק בפחות או ביותר), והוא משחק רק למי שרוצה משחק בסגנון זהות חבויה ואוהב לדבר ולבלף. איש זאב לילה אחד היא גרסה מקוצרת למשחק ישן בשם מאפיה או איש זאב, בו חלק מהשחקנים הם "מרגלים" (אנשי זאב) והשחקנים האחרים צריכים לזהות אותם. המשחק מבוסס דיבור ואז הצבעה של כל השחקנים. במשחק המקורי היו הרבה הרבה סבבים - ובמשחק הזה צומצם הכל להצבעה אחת בלבד. יש גם גיוון מצוין בצורת דמויות נוספות שאינם רק "כפריים" ו"אנשי זאב" עם חוקיות נוספת להתנהגותם ו/או תנאי ניצחון אחרים.

משחקי חידות סולו יש רבים מהם. אם משחקים בהם הם מתחילים להרגיש לא מאוד שונים האחד מהשני. זה משחק שאמנם מצריך קריאה, אבל הורה יכול להקריא ולעבוד עם ילדים גם מגיל צעיר על חשיבה לוגית סביב מציאת פתרון לפי היגדים, וזיהוי סתירות כאשר מנסים לחשוב על פתרון ובודקים אותו מול ההיגדים. כמו הרבה משחקים רמת הקושי עולה ככל שמתקדמים בכרטיסים וחשוב להגיד שההבדל בין רמות הקושי הקלות לבין רמות הקושי הגבוהות ביותר הוא הבדל מאוד משמעותי - מה שאומר שייתכנו בהחלט גילים שהחידות הקלות יתאימו להם, והחידות הקשות עדיין לא.

זהו משחק צוות נגד צוות (למרות שיש חוקים ל-3 ו-2 שחקנים - אבל בכמות שחקנים קטנה עדיף המשחק השיתופי "שם קוד דואט"). המשחק הוא סביב רמזים למילים ומצריך קריאה.
לא רק קריאה - הוא גם מצריך עולם מושגים מספק כדי להצליח לתת רמזים טובים. מצד שני - ילד יכול להיות חלק מצוות של 3 שחקנים ולהיות שותף במקומות בהם הרמזים מתאימים לגילו ועולמו.

הרבה משחקי קופסה מוטוריים מבוססים מוטוריקה עדינה של בניית מגדל, או פליקים לכיוון מסוים - פה יש מקרה ייחודי של מהירות תגובה אותה בדרך כלל מוצאים במשחק ספיד בו אתה צריך להיות מהיר מהיריב. המשחק הזה מאפשר לתרגל מהירות תגובה מבלי באמת להיות תלוי ביריב - כשמנסים למנוע מיוסף המעופף לפגוע בדסקיות שלך כשהוא מתקרב ספציפית אליך.
הוא גם משחק ממש ממש ממש קצר (בנוי למשחק שוב ושוב).

מתאים למשפחה שרוצה משחק בוגר - והכוונה בכך במשחק שיש בו מספר לא קטן של אלמנטים (משחק בקלפים, בחירת פעולה, התקדמות במסלול שנותן בונוסים) הכל במטרה לקבל הכי הרבה נקודות בסוף המשחק. המשפחה גם צריכה לרצות משחק שאינו קצר במיוחד. אם זה תואם לצרכיכם - זה מהמשחקים הנהדרים (ואף מהמוערכים בעולם).

אחד המשחקים המשפחתיים הנהדרים שיצאו בעשורים האחרונים. המטרה היא להשיג נקודות על ידי העיקרון הבלאקג'קי בו שולפים משק אישי סמנים ומנסים למקסם נקודות וכסף. הכסף משמש לשדרוג תוכן השק לסבבים הבאים. עם זאת - אם לא תעצרו בזמן אתם עלולים "להתפוצץ" ולאבד בונוסים, ולבחור בין נקודות לכסף בסיבוב הזה. כולל גיוון גדול בזכות סמנים שונים שיכולים להתנהג אחרת בין משחק למשחק.

משחק קלפים ממש טוב ופשוט (מוצלח יותר ב-3 שחקנים ומעלה אבל אפשר גם ב-2) עם החלטות מעניינות. מצד אחד יש אלמנט בלאקג'קי בו שולפים עד שמחליטים לעצור ואם לא עוצרים בזמן "מתפוצצים" ולא זוכים בכלום. מצד שני כששולפים קלפים בונים ערימות קלפים שלא רק אתה תבחר מהם אלא גם השחקנים הבאים - אז לפעמים אם לא תיזהר תיאלץ לבנות ערימה מצוינת גם עבור היריב. ושלישית צריך לבחור מתי לוותר על תור כדי לשמור בצד קלפי נקודות כדי שלא תיאבד אותם.

מצד אחד זה משחק מעולה. למבוגרים? משחק נהדר נהדר ומצחיק. צריך לבלף, צריך לזהות מתי האחר משקר (שזה דבר נהדר עם ילדים במשחקי בילוף). אבל יש בו אלמנט שעם ילדים יכול להיות מוזר ובעייתי - יש בו גם משא ומתן הקשור לבילוף. בעצם מדובר על משא ומתן ל"שוחד". אמנם כנראה זיהית שבילפתי אבל אני אתן לך כך וכך ולא תפתח את השק עם הקלפים שלי.
אני לא אומר שזה תמיד בעיה. ואפשר להסתכל על זה כאימון משא ומתן בלי המשמעות שאמרתי... אבל - היא כן נמצאת שם בעצם. אז מאוד תלוי בכם במשחק עם ילדים. יש משחקי בילוף אחרים ויש משחקי משא ומתן אחרים.

קודם כל זה פעילות יותר ממשחק (אין מנצח - זה נטו החוויה). אבל זו פעילות נהדרת ואפשר לשחק גם בבית עם דף ועט - אבל לרכוש את קשקשת נותן דפים מחיקים נוחים לשימוש מחדש וכן "הצעות הגשה" ליציאה לדרך. הרעיון פשוט - כותבים טקסט. הבא בתור מצייר. הבא בתור כותב לפי הציור מה הוא רואה, וכן הלאה. ואז מסתכלים מה קרה ומה השתבש. ממש כיף והשאלה היחידה היא האם נוח לכם יותר להשתמש בדפי הציור הרב פעמיים שמגיעים עם הקופסה.

הוא ל-2-4 שחקנים. הוא סופר פשוט להסבר. ויש בו אלמנט תכנוני נהדר. הרעיון הוא שמשחקים בקלפים שנותנים להוסיף סמנים צבעוניים ללוח אישי ואז לבדוק האם תנאי הניקוד בקלף מתקיים (בד"כ תבנית כלשהי על הלוח האישי ממבט על, אבל לא רק). וזה 90% מהמשחק. מאוד קל להסבר ועם זאת מהנה לילדים ומבוגרים כאחד, ולא ארוך במיוחד.

מי שנהנה מחתחתול אבל הילדים 'גדלו קצת לחיבור וחיסור של מספרים' ימצא ש'תוכי תוכי' הוא תחליף מצוין כמשחק שבו שחקן יכול להכריז שהמשחק נגמר.
הוא מורכב יותר, יש בו הרבה יותר אופציות. עם זאת כדאי לזכור את הדברים הבאים: - הוא מכניס מורכבות יחסית לחתחתול, אבל גם עלול להרגיש חוזרני.
- הוא מעניין יותר כתלות ברצון השחקנים לנצח ולא רק למזער למינימום ניקוד. שחקן צריך להיות מסוגל לראות שחקן אחר 'עובד קשה' להגיע למינימום נקודות, ולסיים את המשחק לפני זה. ילדים, לחווייתי, נוטים לנסות לעבוד למינימום נקודות, ואז המשחק גולש למזל ויתר חוזרניות. - צריך עקרונית להסביר לילדים מה זה 'מינוס נקודות'.

אוטו גלידה הוא בדיוק כמו ד"ר יוריקה רק שהאתגרים המוטוריים והמחשבתיים-לוגיים פשוטים יותר. ולכן הוא מתאים לטווח גילאים קטן יותר.
משחק ממש טוב - ואני בעד לשחק אותו לאו דווקא תחרותי כאשר יש ילדים עם יכולות מוטוריות/חשיבתיות שונות בקבוצה, כדי שכל אחד יוכל לתרגל ולנסות ולהתקדם.

משחקים שהם מאה אחוז, או כמעט מאה אחוז מזל הם משחקים לא איכותיים. קל לייצר כאלו. ערכם לרוב בטל בשישים לעומת משחקים אחרים בהם ניתן ללמד את אותם הדברים בדיוק.
אנא צמצמו את מספר המשחקים שהם מאה אחוז מזל בביתכם וחשפו את ילדיכם למשחקים עם בחירה. אחרת, עדיף שלא תרכשו משחקי קופסה אלא צעצועים, פעילויות, משחקי הרכבה או כל דבר אחר שאינו "משחק" - כי משחקים כאלו הם רק אשליה של משחק. הם טובים לגילאי 3-4 בהם לומדים תורות, סבלנות, ספירה, התמודדות עם הלא-נשלט והפסד, והם טובים למסגרת טיפולית בגילאים מאוחרים יותר. חלקם פעילויות נחמדות אבל הם משחקים לא איכותיים.

אחד המשחקים השיתופיים המפורסמים ביותר שיש. מורכב יותר מ-2 "אחיו הקטנים" (האי הנעלם והמדבר הנעלם) ולכן בערך מגיל 9-10 ולא הייתי מנסה לפני למרות שניתן לתווך במשחקים שיתופיים. בשנים 2020-2021 הפך גם לאקטואלי במיוחד בזכות התמה של ריפוי וירוסים. הנקודה העיקרית היא שהוא כל כך מפורסם ובהחלט מוצלח, ומרגיש כמו "אבטיפוס של משחקים שיתופיים", שלפעמים שוכחים שקיימים עוד משחקים שיתופיים מלבדו שיכולים להתאים אולי יותר לחלק מהאנשים.

שילוב נהדר של משחק הזיכרון הקלאסי עם האלמנט בו לומדים "מתי לעצור" (באנגלית push your luck). אלמנט מאוד חשוב להתפתחות בעיני ותפוס ת'דרקון מנגיש אותו לגילאים צעירים.
מרגע שילד כבר מצליח מאוד במשחק הזיכרון הקלאסי אפשר להתחיל לחשוף אותו לתפוס ת'דרקון.

משחק חברה למינימום 4 שחקנים (אפשר גם ב-3 אבל הוא מאבד מעט מערכו). הקלפים יפים מאוד בעיני אבל אולי עדיף לרכוש את דיקסיט אודיסאה אם מתאפשר המאפשר משחק עד 12 שחקנים ולא רק עד 6. אחד המשחקים המהנים והחשובים שיש - גם מלמד דמיון, יכולת לתת רמז "לא קשה מדי ולא קל מדי" וגם הבנת האחר. החשיבה "איזה קלף היה מתאים "לו ספציפית" לתת את הרמז הזה?". מומלץ בחום, ולמצוא הרחבות כדי לגוון בקלפים.

למרות חוסר חיבתי לקטאן הרגיל - קטאן ג'וניור פשוט הנגשה נהדרת של משחק ניהול משאבים שמרגיש כמו משחק קופסה גדול אבל לילדים קטנים. הוא פשוט להבנה ומלמד אלמנטים חשובים בניוהל משאבים. הוא לא ארוך. הוא מאפשר משחק ב-2 שחקנים בניגוד לקטאן הרגיל. ממש אחלה!

אחד ממשחקי חידות הסולו עם כמות חידות מהרבה שיש בנמצא. וזהו אחד הערכים הגבוהים בו. החידות עצמן הן נחמדות, קצת חוזרות על עצמן, אבל בהחלט יש פרוגרשן יפה בין הקלות לקשות ביותר (בזכות כמות החידות).

ראשית - המשחק עצמו נהדר ופשוט. שנית - ניתן בהמשך לרכוש מפות נוספות (גם אם לא דרך חנויות בארץ) ולגוון את המשחק כשכל מפה כזו מביאה גם מרכיבים נוספים. יש 2 אתגרים עיקריים במשחק: המידה בה מנסים לחסום את היריב בכוונה מה שמייצר "לעומתיות", וההימור על לקיחת קלפי יעד נוספים בהבנה שאם לא תצליח, תאבד נקודות.
צריך לזכור שאפשר בגילאים צעירים לשחק בלי האתגרים האלו ולהכניס ילדים לתוך המשחק (למשל שגם בכמות שחקנים קטנה מותר להשתמש במסילות הכפולות, ולמשל שכל אחד מחזיק כרטיס יעד אחד או שניים ולוקח חדש רק כשהוא משלים, ללא איבוד נקודות בסוף המשחק)

לא מוצא הנאה במשחק שכאילו מיועד לגילאים גדולים יותר אבל אין בו כלום שמאתגר את החשיבה. סתם זריקת קוביות כאחרון הזומבים ללא שכל, עם כמעט אפס בחירה מה לעשות עם תוצאותיהן (לבחור למי להעביר את הקוביות אינה בחירה אמיתית אלא סתם להעביר לשחקן עם הכי מעט קוביות)

המשחק עצמו אחלה - מניפולציית מסלולים וראייה מרחבית כדי לראות איך המסלולים ישתנו אם אכניס את האריח במקום מסוים. הבעיה העיקרית עם המשחק היא שהוא לא מאוד מעניין למשחק חוזר שוב ושוב. הוא מרגיש מאוד חוזר על עצמו לטעמי.

הדבר המיוחד בבאני בו זה שהוא אחד המשחקים שאפשר כבר בגיל צעיר מאוד לעבוד עליו עם הילדים. איפה שהוא בין גיל 2-4 אפשר להתחיל להכיר לילד את הקונספט של להעמיד את האלמנטים "כמו בקלף". וזו פעילות מבורכת עם הילד בגילאים האלו (בנוסף כמובן לדברים אחרים).

קשה לי לדרג את דומיניון בגרסה העברית. הוא משחק נהדר בעיני, אבל הוא הפך למשחק מעניין עבורי כשנרכשו ההרחבות שלו. אז הוא המריא באמת למשחק מעניין. במיוחד ההרחבות עם האלמנטים שאהבתי במיוחד. משחק הבסיס, עם 25 קלפים בלבד לבחור 10 מתוכם כל פעם, לא היה כזה מעניין בסופו של דבר. בהרחבות יש קלפים מעניינים בהרבה.

הגימיק ממש אחלה - בניית רכבת הרים תלת מימדית וממש להחליק אותה במורד המסלול כשמסיימים לבנות. עם זאת האתגר המחשבתי פה לא גדול במיוחד, גם ברמות הקשות יותר והמשחק מרגיש אותו הדבר.