נחמד מאוד

הספר כתוב יפה. איורים מתאימים לכתוב. ישנו מוסר השכל שמגיעים אליו בסוף הקריאה, ומשום שאת הספר קוראים משני כיוונים שונים הילד משתתף (בזה שהוא הופך את הספר לצידו השני) גם אם אינו מסוגל עדיין לקרוא בעצמו.

נפתלי כבר גדול והגיע הזמן להיפרד מהחיתול ולעשות צרכים בסיר – כי כך עושים הגדולים. אני מאוד אוהבת את הספרים של אלונה פרנקל – מתאימים לגיל הרך, עם ציורים מינימליסטיים אך עם צבעוניות מרובה, והמסר העיקרי ברור בהם וילד יכול להבין מהם את רצף האירועים. יש מקום בספר גם לתסכול שלא יוצא וגם למאמץ שיצא ויש אימא שמחכה בסבלנות וכך צריך להיות באחד מתהליכי הנפרדות הכי חשובים בהתפתחות (הילד מקבל בעלות על גופו לראשונה בחייו למעשה).

משחק ממש מעניין, למבוגרים וגם לילדים בוגרים. במידה מסוימת המשחק מזכיר לי גרסה אלטרנטיבית לשחמט כי לכל קלף שאתה מחזיק כמו לכל כלי שחמט יש ייחודיות מסוימת וצריך להכיר אותה טוב מראש כדי להיות טובים, כמו כן צריך תמיד לחשוב אילו קלפים יש ליריב כדי לשמור ידך על העליונה.

ספר מקסים המלמד מהו אומץ. כתיבה טובה של הספר, הילד נשאר מרותק.

מדובר במשחק קל יחסית להבנה, צבעוני ומושך, בפועל יש מידת הנאה אך גם עלול להיות תסכול רב. שליפת קלף מסוים יכולה להפיל את כל מה שהילד עשה. נכון שיש כאן למידה של דחיית סיפוקים, התמודדות עם הפסד ותסכול וגם קצת אסטרטגיה, אך לטעמי מידת ההנאה לא מספיקה להחזיק את הילד לשם כך. לצערי, בביתנו המשחק לא צלח, ולאחר מספר פעמים נזנח.