על חשיבות כוונות תקשורתיות בגיל הרך ואיך ניתן לעודד אותן

נדמה לרבים מאתנו, כי ניתן להבין תינוקות או פעוטות רק מרגע בו מתחילות להירכש המילים הראשונות. אך מי שנתקל בתינוק מתחת לגיל שנה מגלה, כי תינוקות יכולים להיתפס כדעתניים מאוד, ולהשפיע על הסביבה הרבה לפני שרוכשים מילים ראשונות.

איך זה קורה?

תינוקות משמיעים מרגע הלידה מגוון קולות, כגון: בכי, גרגור, יבבה, המיה. בנוסף תינוקות מראים יכולת ליצור קשר עין ולחייך לאדם הנמצא עימם באינטראקציה. המבוגר המטפל בתינוק מפרש את הקולות וההתנהגויות של התינוק כבעלות משמעות, ופרשנות זו עוזרת לתינוק להתאים את ההתנהגויות לסיטואציה.
ההתנהגויות של התינוק או הפעוט, הבאות במטרה להשפיע על הסביבה, נקראות כוונות תקשורתיות.
“כוונה תקשורתית” הינה המטרה התקשורתית של האדם, הסיבה לכך שהוא מקיים תקשורת. ישנן כוונות פשוטות, למשל: לזכות בתשומת לב של אדם כלשהוא, וישנן כוונות מורכבות, למשל: להפתיע אדם כלשהוא.
כוונה תקשורתית ניתן לבטא כיוזמה לתקשורת, או כתגובה לתקשורת מצד הזולת.
הכוונה התקשורתית יכולה להתבטא בצורות מגוונות, כגון: ג’סטות, הפקה קוליות, שינוי בהבעת הפנים, הצבעה, נענוע ראש ועוד.
החל מגיל תשעה חודשים לערך ניתן לזהות אצל תינוקות מגוון של כוונות תקשורתיות.

דוגמאות לכוונות הניתן לזהות בגילאים אילו:

  1.  קדם צווי: שימוש באדם אחר כדי להשיג אובייקט או אירוע רצוי.
    לדוגמא: התינוק יצביע על חפץ כלשהוא הרחוק ממנו על מנת לקבל אותו.
  2. קדם חווי: שימוש באובייקט או פעולה כדי לזכות בתשומת ליבו של אדם אחר.
    לדוגמא: התינוק מפיק קולות על מנת לזכות במבטו של אדם ובחיוך.
  3. בקשה: בקשת אובייקטים, אירועים, מידע,
    לדוגמא: התינוק מרים ידיים על מנת שייקחו אותו, מפיק קולות בזמן משחק “קוקו” על מנת להמשיך את המשחק.
  4. דחייה. לדוגמא: מגישים לתינוק כפית עם אוכל לפיו והוא סוגר את פיו ומסובב את ראשו, או דוחף את ידו של האדם המאכיל אותו.
  5. מחאה. לדוגמא: מורידים את התינוק מהידיים והוא מתחיל להכות ולבכות.
  6. הצהרה: שיום, מסירת מידע. לדוגמא: התינוק מצביע על כלב על מנת להראות לאדם אחר.

כיצד נעודד ונעזור לפתח את הכוונות התקשורתיות של הפעוט?

  1. נביט בתינוק או בפעוט, וניצור עימו קשר עין. כאשר אנו מביטים בתינוק, אנו יכולים לזהות בקלות רבה יותר מהי הכוונה שלו, ולהתאים את תגובתנו אליה.
  2. נפרש את התנהגותו, כלומר, נתנהג באופן בה נדמה לנו שהתינוק מצפה מאתנו, ונוסיף פרשנות מילולית. לדוגמא: נגיש לו אוטו צעצוע ונאמר: “אוטו, אתה רוצה אוטו”.
  3. נתבונן בתגובת התינוק. לאחר שפירשנו את תגובת התינוק ופעלנו בדרך מסוימת, כדאי לראות את תגובתו לפעולתנו. האם הוא מרוצה? האם אנחנו חשים שהבנו אותו? אם לא, ננסה פרשנות נוספת, התואמת את הסיטואציה.
  4. נשתמש בהבעות הפנים ובשפת הגוף של התינוק כדי לנסות להבין למה התכוון.

ככל שיותר נתנסה במצבים אילו, כך גם יכולות התינוק תתפתחנה.
וגם אנו נצליח לפרש את כוונותיו בצורה מדויקת יותר, ונצליח לתקשר עמו באופן מיטיב ומהנה יותר.

Author: מעין פלד זנו

שמי מעין ואני קלינאית תקשורת. בעלת ניסיון רב בטיפול בהפרעות קול, הפרעות שטף הדיבור, שיבושי היגוי, לקויות שפה, עיכוב שפתי ועבודה עם חרשים וכבדי שמיעה בגיל הרך. מוכרת כמטפלת מוסמכת לטפל בילדים בגיל הרך. בעלת ניסיון רב בהדרכות הורים לקידום שפה וסקרנות שמיעתית, ובעלת ניסיון רב בהדרכת סטודנטים להפרעות בתקשורת מאוניברסיטת תל אביב במסגרת עבודתי בבית מיחא. בראיית העולם שלי, בגיל הרך ההורים והמטפלים העיקריים בילד, הם סוכני השינוי המשמעותיים ביותר. על כן, על מנת שטיפול יהיה יעיל ותתקיים העברה אל מחוץ לחדר הטיפולים, על ההורים להיות שותפים בקביעת מטרות הטיפול יחד עם הצוות המקצועי. יתרה מזאת, על ההורים או המטפלים העיקריים להיות נוכחים ולהיות שותפים מלאים בטיפול עצמו, ולקבל הדרכה שוטפת על מנת שתתאפשר העברת עקרונות הטיפול לסביבה הביתית. מ.ר. 13-88214