תרפיה באמנות, מה זה?

ההמלצה על טיפול בהבעה ויצירה לילדים הפכה בשנים האחרונים לרווחת יותר ויותר בהתמודדות מול קושי רגשי או בעיות התנהגות. יחד עם רצון עז לעזור לילדיהם, כאשר מרבית ההורים מגיעים אליי לקליניקה הם מצוידים בשתי שאלות חשובות: האחת, “אז מה זה בעצם תרפיה באמנות?” והשנייה, “האם הילדים המטופלים חייבים לאהוב ולדעת לצייר? כי שלנו – לא ממש”.

כדי לענות על שתי השאלות, שבוודאי מטרידות רבים מכם הקוראים, אסביר ראשית כל שהטיפול באמנות הינו אחד מבין תחומי ההבעה ויצירה. זהו טיפול נפשי ורגשי אשר משלב שיטות מעולם הפסיכותרפיה והשיח יחד עם הכלי שעומד לרשות המטפל באמנויות – האמנות. תחום זה כולל גם טיפול בתנועה, פסיכודרמה, טיפול במוסיקה וביבליותרפיה. באמצעות היצירה מביע הילד את עולמו הרגשי והאמנות משמשת ככלי השלכתי שהופך מילים ותכנים לא מודעים שלו לתכנים שמובאים לטיפול. כלומר, האמנות היא רק כלי בידנו, אין כל צורך בניסיון קודם, כישרון או אפילו חיבה יתרה לתחביב יצירתי.

בעזרת תרפיה באמנות ניתן לגעת ולטפל במספר רב של נושאים רגשיים כגון חיזוק דימוי עצמי ופיתוח מודעות עצמית, חרדה, חוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, התפרצויות זעם, מיומנויות חברתיות לקויות, בעיות התנהגות, קשיים בוויסות רגשי וגם מוטורי, תוך שמירה על גבולות ברורים וכן התמודדות עם מצבים מורכבים שפוקדים את הילד ומשפחתו. הטיפול מיועד לילדים כבר מגיל צעיר וכן למבוגרים. מטפלים באמנויות משולבים במסגרות מוסדות לביאות הנפש, מכונים להתפתחות הילד, מוסדות חינוך, מכונים וכמובן פועלים באופן פרטי.

הטיפול יכול להיות מאוד כיף, אך בפועל לפעמים מהווה תהליך מתסכל. זאת מכיוון שזהו ניסיון לראות, להרגיש, להבין תהליכים משמעותיים שלעיתים קשיים מעוררים, התנגדות, כאב, סערה שהם חלק מההתמודדות.
טיפולי התרפיה באמנות מתקיימים באופן פרטני וגם קבוצתי, שמטרתו לרוב היא עבודה על מיומנויות חברתיות או מטרות נוספות שהוצבו לטובת חברי הקבוצה. יציאה מעבודה אישית ומעבר להתמודדות עם עבודה קבוצתית אינה תמיד כה פשוטה, שכן העבודה הקבוצתית מזמנת אינטראקציות וקשיים שונים והתהליך מתאפשר תוך כדי שימוש בכלים היצירתיים.
חשוב לציין שבמסגרת התרפיה באמנות, כמו בכל טיפול עם ילדים ובני נוער, ההורים מהווים חלק אינטגראלי וחשוב בתהליך הטיפולי.

למי מתאים טיפול באמנות:

התהליך מתאים לילדים, בני נוער ומבוגרים שיכולתם המילולית עשויה להיות טובה אך מתקשים לבטא רבדים עמוקים יותר של עצמם, או משתמשים בשפה המדוברת כחומת מגן בינם לבין עולמם הרגשי. חשוב מאוד להבין שאין צורך בכישרון אומנותי או ניסיון קודם בתחום, הדגש אינו על תוצר אסתטי ויפה, אלא על התהליך – ביטוי עצמי ושחרור חסמים רגשיים דרך ובעזרת העשייה האמנותית על גווניה. ישנם מטפלים אשר משלבים את המדיום של אמנות הפלסטית ומשחקי תפקיד, עבודה בתנועה וגם נעזרים במשחקי קופסא על מנת ליצור את הקשר הטיפולי עם הילד.
בתרפיה באמנות שמים דגש על הכוחות של הילד יותר מאשר חולשותיו. תוך כדי התהליך הילד יוצר קשר עם היצירתיות שבו ומתחבר ליכולות שלו ולכוחותיו המהווה מנוף למימוש הפוטנציאל והצמיחה שלו בקצב ובאופן המותאם לו אישית.

בעזרת האמנות ניתן לחזק ולבנות הערכה עצמית – אחת הסיבות הרווחות להגעה לטיפול וכלי משמעותי שישרת את הילד לאורך כל חייו הבוגרים. לעיתים קרובות הורים וגם ילדים אומרים לי “אני לא יכול לצייר”, או “אני ממש לא יצירתי”, אז כחלק מהתהליך בתרפיה באמנות, אנחנו לוקחים את הזמן לשחרר מחסומים ולאפשר לכל אחד לגלות את המיומנויות הטמונות בו להיות יותר יצירתי, להביע את עצמו ולהשתחרר מהמחשבות המגבילות . מחשבות אלו, או כפי שאני קוראת להן “מחשבות אני לא” מתפוגגות וכך מתאפשר ל”מחשבות אני כן” לבוא לידי ביטוי, כך כל ילד יכול לגלות את עצמו ולאט לאט בונה ומגלה את היכולות שלו שהן מעבר למה שמתרחש בחדר הטיפולים.
ההתייחסות לתהליך היצירה ולתוצר האמנותי מאפשרת קיום שיח מסביבה לסוגיה איתה מתמודד הילד מבלי שיחוש מאוים או חשוף וכן העלאת המודעות לעצמי ולזולת, חיזוק היכולת הקוגניטיבית והרגשית על מנת לקדם שינוי ולעודד צמיחה ותחושת חיות.

שיח על היצירה האמנותית מאפשרת לילדים להיות עדים למה שהם יצרו בעצמם. התחושה היא כה מספקת ומעצימה שלעיתים קרובות הילדים מתקשים להאמין שהם אלו שיצרו את התוצר האמנותי ולא משנה ממה הוא עשוי או איך הוא נראה. הילדים מגלים יכולות פנימיים וכוחות שעד כה לא חשבו שיש בהם. התהליך מניע תהליך מוטיבציוני ורצון לגלות עוד על עצמו. בעזרת חוויה מעצימה מעתיקים את הכוחות והתעוזה שגילו בעצמם גם בהתנסויות אחרות מחוץ לחדר הטיפולים.

בעזרת הכלים האמנותיים ניתן לשחרר חרדה ולחץ. אני מאמינה שחרדה, דיכאון, כעס וכל הרגשות שלנו צריכים לבוא לידי ביטוי – רק בצורה שאינה הרסנית עבור הילד ולעיתים גם עבור הסביבה. ניתן לעשות שימוש בתהליך היצירתי והחומר האמנויות כדי להביע את מגוון הרגשות בצורה שאינה הרסנית פיזית או נפשית.

בעבודה עם חימר או פלסטלינה למשל, הילדים יכולים להביע כעסים ואגרסיות, באופן שאינו הרסני, שבסופו של דבר מהווה סיפוק מהתוצר וגם שחרור פנימי של רגשות עוצמתיים בצורה מותאמת וסובלמטיבית. הרגשות הקשים שאותם אנחנו מתקשים לרוב להכיל מקבלים בעזרת היצירה והתהליך מעין “תיעוד” תוך שמירה על גבולות ובטחון. זה מאפשר לילד לחוות עצמו כלא הרסני, או רע. אלא שתוך כדי התהליך שהינו מהנה, מעניין ולעיתים גם מתסכל הילד מגלה את יכולותיו וכוחות הפנימיים שקיימים בו וכך בונים תחושת מסוגלות והעצמה רגשית.

להלן דוגמאות למספר שימושים נוספים של הכלים האמנותיים הטיפוליים:

1. כלי להערכה:

לעיתים יעשה שימוש באמנות ככלי להערכת מצבו הרגשי של הילד. ניתן לזהות דפוסי התנהלות כגון פרפקציוניזם (שלעיתים מגביל התקדמות והתנסויות של הילד) או קושי למלא ולקבל תהליכי עבודה, אימפולסיביות, קושי בקבלת גבולות, נוקשות וצורך בשליטה, ניתן להבחין בקשיים בקאורדינציה או ביכולת תכנון ועוד.
כל אלו מלמדים רבות על התנהגותיו השונות של הילד במסגרות השונות אליהן שייך, כגון עם המשפחה, ביה”ס והקבוצות החברתיות השונות אליהן הוא משתייך או פוגש. העבודה היצירתית והשיח המתלווה אליה מעניקים הרבה אינפורמציה על הילד עצמו הן מוטורית והם רגשית.

2. אמנות כאמצעי לביטוי רגשי:

אסביר את הנקודה הזו באמצעות דוגמא; במקרה אחד ביקשתי מהילד המטופל לצייר איך הוא מרגיש בעת המפגש, בכל צורה שיבחר. הוא בחר לצייר דמות ממש קטנה, דומעת. כך תוך כדי הרחקה, כשהילד מדבר “על הדמות”, הוא סיפר על קשייו ומה שעבר עליו במהלך היום בבית הספר – נושאים עליהם סירב לדבר באופן ישיר קודם לכן. בהמשך יכולנו להמשיך ולפתח דיאלוג עם אותה דמות וכך עקפנו מנגנוני הגנה של הילד שהתקשה מאוד לדבר על עצמו. כך עצם הליך הציור וצורת הדמות הקטנה אפשרו שיח בטוח.

3. אמנות כשיח תראפויטי מתמשך

כשאנו הולכים לאיבוד תוך כדי התהליך, למשל בצביעה, הדבקות, קריעה, בנייה וכדומה, אנחנו שוכחים לעיתים להרגיש את הכאב הפנימי-רגשי או הפיזי.
במהלך השנים ראיתי מולי את היתרונות של הכלי האמנותי כאלטרנטיבה לצורת יצירת קשר, שמביאה לידי ביטוי את החשקים וגם הפחדים של הילד. היכולת להניח את העבודה האמנותית בצד ולבחון אותה שוב בזמן אחר כשזה יראה נכון ומתאים היא בעלת משמעות, כמו גם יצירת השוואה בין האופן בו הילד חש כיום לבין איך חש בעבר ולראות תהליך התפתחות והתמודדות שמעוררת הרב מוטיבציה בילדים. הדבר דומה להנחת סימניה בספר, אליו נוכל לשוב בזמן אחר, בהלך רוח אחר. עם ילדים, זה לא יתרון שמתאפשר פעמים רבות תוך שיח בעל פה בלבד.

אני מקווה שהענקתי לכם הצצה קטנה לעולם המופלא של הטיפול הרגשי בעזרת תרפיה באמנות. זהו תחום נרחב ומגוון אשר מתרחב ומתפתח ומעשיר את הכלים שלו כל הזמן. אם יש לכם שאלות נוספות, התלבטויות או תהיות – מוזמנים לכתוב לי.

Author: ניקול גולדשטיין

שלום, שמי ניקול, תרפיסטית באמנויות, ואמא לשתיים. אני מאמינה בהתערבויות טיפוליות משולבות הבנות דינאמיות וכלים מהעולם הטיפולי של השיטה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT), וזאת בהתאם לצורך ולקושי האישי של המטופלים. לאורך השנים עבדתי ועודני עובדת במסגרת פרטניות וציבוריות. הכלים שלי כמטפלת באמנויות מגוונים; החל מכלים וחומרים מעולם האמנות, משחק, תנועה ולעיתים משתמשת גם בסיפורים למען יצירת גשר יצירתי המשולב לרוב גם בדיאלוג מילולי עם המטופלים. המטרה שלי היא הבנת חוויות העולם הפנימי של המטופלים וכן לסייע להם להתחבר ולהיות מודעים יותר לעצמם ולכוחותיהם, תוך זיהוי הגורמים המעכבים אותם. אני רואה כחלק מהתהליך הטיפולי חשיבות רבה בעבודה משותפת ומערכתית שמתבטאת בקשר רציף עם ההורים, בנוסף לקשר עם הצוותים החינוכיים/טיפוליים שמלווים את המטופלים.