כמה זמן הם בסלולרי?

נתחיל בסוף. קשה עד בלתי אפשרי לעצור את זה. בטח לא בגילאים המתקדמים. והעצבים והכעס העצמי שאנחנו חווים כשאנחנו רואים את הילד כל כך הרבה מול מסך במה שנקרא זמן סלולרי – הם סופר מתסכלים.

מהצד השני, וכדאי לראות את שני הצדדים למטבע: יכולים להיות לסלולרי גם יתרונות.
בשימוש נכון (שלא כולל רק ברולסטארס וטיק טוק), זמן מסך יכול גם לפתח את הילד.
בהקשר לכך תמיד כדאי לזכור את הסיסמא: if you can’t beat them join them

דוגמא טובה בטרם נצלול להמלצות ולחוקי הסלולר שכדאי ליישם, היא זמן טלוויזיה.
כשהילדים שלי צרכו יותר מדי זמן טלוויזיה, על גבול המבט האנמי בעיניים, עשינו שינוי קטן: טלוויזיה מותר, אפילו הרבה, אבל סרטים בעלילה מלאה.
וכך במשך שנה, שישי הפך ל “שישיסרט” וראינו יחד את כל הסרטים הכי שווים של הילדות: קארטה קיד, אי טי, ביג, הסיפור שאינו נגמר. הם היו מהופנטים. ואני התמוגגתי מהבונדינג המדהים  שזה יצר ומאינספור ערכים שהם ספגו. שני הצדדים זכו ונהנו.
להרחבה בנושא היכנסו לכתבה: “תראו להם סרטים. הרבה סרטים”.

התקופות בסלולר

נחזור לסלולרי, שהופך להיות האישו המרכזי במאה ה 21. בחיינו ובחיי ילדינו.
נציג בכתבה זו מספר חוקים עצות והמלצות לצמצום זמן הסלולרי של הילדים בלי הרבה וויכוחים ואולי אף עם יותר חיוכים.
כמובן לא חייבים לקבל את כולם, אבל אימוץ אפילו של חלק  מזערי מהם, יכול שיש בו כדי לשפר מהותית את העניין.

נתחיל בהגדרה חשובה:
בכל הקשור לסלולרים צריך לחלק את הנושא לשתי תקופות מרכזיות.
שתי תקופות בהם ההתנהגות של הילדים ובהתאם לכך שלנו בנושא הסלולר, כדאי שיהיו שונות.

• גילאי 6-12 – ההתחלה. הגיל הקל לתפעול.
• גילאי 12 ומעלה – גיל ההתבגרות. כאן נדרשת טקיקה אחרת.

ויש גם המלצת זהב אחת שהיא לכל הגילאים. גם לגיל 6 ועד לבני ה 16.

גיל 6-12

זו התקופה היותר קלה לתפעול. התקופה שבא הילד מקשיב ודי מסכים למה שנגדיר עבורו.
הוא נרגש מעצם העניין שקיבל סלולרי ליד. וכשהוא יקבל גם את הסים בכלל ההתרגשות תהיה אדירה. הוא יסכים כמעט לכל הגדרה וחוק שנגדיר לו, והכול כדי שיוכל להצטרף למועדון האקסקלוסיבי של בעלי סלולרי ולעולם הגדול או בהגדרתו למקובל בין החברים. לא רק שיסכים, סביר שגם יישם אותה.

אלה ההמלצות לתקופה זו:

• מתי סלולרי ראשון – נתון לוויכוח ובוודאי כל הורה לפי חשיבתו, אבל בגדול אפשר החל מגיל 6 לתת משהו שנקרא לו דמוי סלולרי. סלולרי ללא סים.
  או בשפה של חנויות הסלולר: ברזל. כמובן שצריך וכדאי כמה שאפשר לדחות את זה. אבל אם כבר ממש קשה אפשר להתחיל. וכל זאת בהגדרה המאוד ברורה של בלי סים ובלי אינטרנט. אפשר למצוא סלולרי ישן בבית, לתת אותו לילד ולהגדיר מעכשיו שזה שלו. הילד יהיה בעננים. אין ממש הבדל בין סלולרי נטול סים לטאבלט שכנראה כבר יש לו. אבל זה ייתן לו הרגשה טובה של גדול.
• מתי סים – אצלנו את הסים נתנו לקראת סוף כיתה ג’. או ליתר דיוק גיל 9-10. הילד התחנן למעלה משנתיים לפני שכבר ניתן לו. אבל מראש הגדרנו את סוף כיתה ג’. והוא למד לחכות. למה גיל 9-10? כי זה גיל שהוא שלב של “מיני בר מצווה”. גיל שההגדרות גם החוקיות יוצרות קפיצת בגרות לראשונה אצל הילד.
  זה הגיל שבו הוא יתחיל להישאר לבד בבית כמה דקות אם צריך. זה הגיל שבו יתחיל לחצות את כביש לבד ובזהירות המתבקשת.
  וזה הגיל שגם אפשר “להצדיק” סים. כן, אנחנו נותנים לך סים גם כי חשוב שיהיה לך טלפון כשאתה חוזר מבית הספר לבד או הולך לפעולה בתנועת הנוער.
• חוזה – מאוד חשוב ביום שהילד מקבל את הסים, לעשות איתו חוזה. כן ממש חוזה. תיכנסו לרשת תקלידו “חוזה הורים ילד עם מתן טלפון ראשון” ותמצאו.
  צריך להקדיש לחוזה הזה צומת לב יתרה. ולשוות לו חשיבות על. כי אכן הוא סופר חשוב. יש בו כללים קריטיים לשימוש בסלולרי. כמו לא להעליב, לא לצלם מה שאסור לצלם, לא לשתף תמונות שאסור לשתף, לא למסור פרטים אישיים, לאפשר להורים להיכנס לסלולר בכל עת ועוד.
  הילד מבין. גם כי הוא כבר בעצבים מרוטים כדי לקבל מכשיר עם סים. וגם כי הוא באמת מבין את החשיבות שלו. אנחנו ישבנו איתו ממש לישיבה, ומירקרנו את כל הכללים החשובים. ואת החוזה תלינו בכניסה לחדר שלו עם חתימה שלו ושלנו.
• בקרת הורים – או בשם הארוך יותר “כלים לשמירה על אבטחת המשפחה באינטרנט”. מאוד חשוב להתקין. יש לא מעט ברשת. אחד הטובים שגם אצלנו ממשיך לרוץ הוא: family link. הכלי מאפשר להגביל את זמן המסך (אצלנו ההגדרה התחילה משעה ליום בחודשים הראשונים, אח”כ עברה לשעה וחצי ביום). הוא מאפשר להגביל איזה תוכן הילד יכול לצפות. הוא מאפשר להגדיר שכל הורדה של קובץ או אפליקציה מחייבת אישור הורה ואתה כהורה תקבל התראה או בקשה לאישור כאשר זה ייקרה. והוא גם מאפשר לראות בדיוק כמה זמן הילד שוהה בכל אפליקציה ובאיזה אפליקציה. בהקשר לזאת זה בסדר אם לפעמים הילד יבקש “אבא תאריך לי”. בטח ובטח אם הוא נמצא עם חבר והם משחקים ביחד.
• משחקים משותפים עם ההורים או האחים – הנה החיבור למתי סלולרי יכול להיות גם משהו טוב. שחקו איתם יחד. עם הסלולרי. עצם השימוש בפלטפורמת הסלולר כבר תעשה חצי מהעבודה להסכמה לשחק עם אבא או אמר. אנחנו משחקים איתם למשל האיש התלוי, ארץ עיר, שח. משחקים אינטראקטיביים של אחד מול אחד. שלושתם משחקים מפתחים ויש גם עוד הרבה כמובן.
• עצת זהב “זמן השבתה או זמן הפסקה ממסך”
  אולי ההמלצה הכי נחמדה. בוא נאמר שהגבלת זמן מסך, החוזה, בקרת ההורים הכול באמת טוב יפה וחשוב. אבל בסוף מה אנחנו בעצם רוצים מלבד שהילד יצמצם עד כמה שיותר את זמן המסך שלו? אנחנו רוצים גם שזמן המסך לא ייפגע בתפקודים השוטפים שלו. במשימות שהוא צריך לבצע.
  אז ההמלצה היא פשוט להגדיר. הגדירו זמן ברור בערב (וגם בבוקר) שבו יש הפסקה מכל מסך מכל סוג שהוא. השבתה של מסכים. זמן ברור שבו לוקחים את המסכים ושמים אותם בהפקדה באיזה נקודה ברורה בסלון. או בהטענה באיזה נקודה ברורה בסלון. ושוב שזה יהיה בסלון או בפינת האוכל כי אם זה לא יהיה, לא תאמינו באיזה מהירות הילד יחזור לזה. והגדירו. הגדירו זמן.
  אצלנו זמן הפסקה ממסכים הוא בין 19:00-21:00 בערב. זמן שבו הסלולרי מחכה בצד ובו אנחנו עושים את רביעיית המשימות השוטפת והקבועה:
  אוכלים, מתקלחים, עושים שיעורי בית (או קוראים ספר), עושים משימה ביתית אחת (או סידור חדר). 
  אין בעיה גם להגדיר שאם סיימת בפחות משעתיים, אפשר לחזור לסלולרי גם לפני. אבל מניסיון החצי שעה הראשונה תימרח בעצב עמוק על שנלקח מהם המכשיר ובחצי שעה השנייה תחלחל ההבנה שעדיף לא להשתעמם וכדאי להתחיל כבר את המשימות כדי להספיק לסיימן. 
  טיפ קטן: אם אין שיעורי בית כי למשל ביה”ס לא דוגל בשיעורי בית או כי פשוט אין, אפשר לתת משימת ידע. אחת. תבקשו מהם לחשוב על נושא שמעניין אותם ואם אין תנפקו להם אחד כזה ובקשו מהם לקחת 15 דקות ואפשר מול הגוגל ולמצוא 7 עובדות על הנושא ולשוב אליכם איתם. אירוע היסטורי, מערכת ממערכות הגוף ועוד ועוד.

גיל 12 ומעלה – תקופת ההתבגרות 

כאן כבר נדרשת טקטיקה אחרת.
אנחנו נראה, שבסביבת גיל 12, ואין כאן הגדרה של גיל מדויק כי זה יכול להיות לפני וזה יכול להיות אחרי, כבר לא ניתן יהיה להגביל את הילד.
הילד בעצמו באיזה שהוא שלב, שאנו אומנם ננסה שיהיה כמה שיותר מאוחר אך לא נצליח להימלט ממנו, יבוא אלייך יום אחד וידרוש להפסיק עם ההגבלות.
והוא יסביר: “אבא זה לא נעים לי מול חברות שאני צריכה אישור הורה להוריד משהו או שהסלולרי שלי פתאום נגמר לי כי נגמר זמן מסך.

והיא צודקת.

אלה ההמלצות אם כן לתקופה זו:

• הסרה (חלקית) של המגבלות – בגיל הזה כנראה נתחיל להסיר את המגבלות. לפחות חלק מהן. כי אין ברירה ואולי אפילו להיפך:
  השארה שלהם יכולה לייצר נזק לאינטראקציית הורה ילד ולאינטראקציה הרגשית חברתית שלו עם חבריו. כבר לא הגבלת זמן מסך עם family link , שחרור האפשרות להוריד אפליקיציות וקבצים. מהצד השני אפשר וכדאי להשאיר את מגבלות התוכן, רק לעדכן אותם לגיל המתאים עכשיו 12 ומעלה.
• אמון והרבה אמון – נדרשת שיחה משמעותית עם הילד רגע לפני שמסירים את חלק המגבלות. שיחה שרק אחריה יוסרו המגבלות. ההנחה היא שבמהלך השנים האמון הנדרש לשלב הזה התפתח והבשיל. הילד בוגר יותר, מבין מה מותר ומה אסור, מבין בעצמו שהוא צריך לשתף את ההורה אם הוא נתקל במשהו חריג כמו שיימינג או תמונה לא ראויה. מבין בעצמו גם שלא צריך להיכנס ולצפות בתמונות כאלה. חשוב שזה ילווה בשיחה ברורה: “אנחנו סומכים עלייך מעתה. ומצפים שלא תצפה בתוכן שלא נכון ולא בריא בגיל שלך לצפות בהם”.
• אל תיקחו להם מהיד – אני מודה שגם אני חטאתי בכך. כי אחרי שאתה רואה את הילד שלך כל כך הרבה במסך, ואחרי שכבר ביקשת 5 פעמים להפסיק ולהיכנס להתקלח, הוא ממשיך, אז אתה כבר לוקח לו. תשתדלו לא לקחת. ובטח שלא בכוח ובטח שלא לחטוף. זה מעליב. זה פוגע. אצלם זה נתפס כאילו החרמת לו את הטלפון. יש דרך לעשות את זה אחרת. פשוט לבקש באסרטיביות. כלומר אחרי שכמה פעמים ביקשת והוא לא הפסיק, פשוט לעמוד לידו ולהגיד: את הסלולרי בבקשה. להושיט את היד ולחכות. ולחזור על זה כמה שצריך. אם הילד מבקש עוד כמה דקות תנו לו. חבל על הוויכוח. תנו לילד להרגיש שהוא מחליט על המקום ועל הזמן. ותחזרו אחרי הזמן הנוסף שהוגדר בהסכמה, תבקשו יפה והישארו לידו עד שייתן. הוא ייתן.
• לא לצפות במסך בזמן האוכל – לאט לאט עם הזמן הילד לוקח את האוכל לסלון לאכול ולראות. לוקח את הסלולרי לפינת האוכל לאכול ולראות. שזה פעמיים לא טוב. פעם אחת כי הוא לא אוכל. הוא במסך ולא מתרכז באוכל וכמעט לא אוכל. פעם שנייה כי זה פוגע בזמן הבונדינג המשפחתי כמעט היחידי של ישיבה סביב השולחן בארוחת הערב וקצת לדבר. יש גם לא טוב שלישי לזה: זה סוג של סיטואציה שיכולה לייצר לינקאג’ בין אוכל למסך. בבחינת אני לא יכול לאכול אם אין לי מסך לידי.
• יום התנדבות עם הילדים – לתוך זה נכניס גם את החוגים. הזמן של הילד הוא זמן נתון. ככל שהוא יצוק תוכן בריא יותר לזמן הזה, כך יצטמצם מאליו זמן המסך. בלי שום צורך בכללי הגבלה. כדאי לשלב בשגרת השבוע של הילדים 2 חוגים ואפשר גם לשלב בשגרת השבוע איזה פעילות התנדבותית אפילו יחד אתכם. והנה חצי מהשבוע הילד עסוק בנושאים חשובים ומפתחים.
• עצת הזהב “זמן הפסקה למשימות” – נזכיר את העצה הזו גם כאן. כי היא רלוונטית גם ואולי אף יותר בגיל הזה. הגדירו זמן שבו נחים ממסכים. הסלולרי מופקד או נח בחלל המגורים המשותף. והזמן הזה הוא זמן למשימות השוטפות: אוכל, מקלחות, שיעורי בית, משימה ביתית.

כמובן שהזמנים והגילאים בעצות הנ”ל הם אינדבידואלים וגם לפי ראות ההורה. יש שיתחילו לפני, יש שיתחילו אחרי, והכול תופס.

בהצלחה.

Author: עופר צוקר

שלום, שמי עופר, איש חינוך מגבעתיים. האהבה לחינוך התחילה כבר לפני 30 שנה עת שימשתי כמפקד הפנימייה/ביה"ס של חיל החימוש. מאות השוחרים שהתחנכו התבגרו והצליחו, לימדו אותי שחינוך טוב ואהבה, הם המפתחות האדירים להצלחה של כל ילד. עולם החינוך תמיד ריתק אותי, ואחרי קריירה ארוכה בעולם העסקי, מצאתי את עצמי בשנתיים האחרונות שב לתחום, משלים MA בהתמחות לגיל הרך, ופונה ליזום פרויקטים בתחום החינוך. בין השאר ביצירת האתר שלפניכם.