גשר לקשר עם מתבגרים

גשר לקשר עם מתבגרים: כלים לתקשורת פתוחה, הקשבה מקרבת ויצירת רגעים משותפים שמחזקים את הקשר המשפחתי.

כניסה, במקרה הטוב שלום מהיר והופ הדלת נטרקת. דלת סגורה. סימן ההיכר של בית עם מתבגרים. מה קורה? איך היה ? “בסדר” .
אם השיחה הזו מוכרת לכם, אתם בחברה טובה. השתיקה של מתבגרים אינה בהכרח סימן שמשהו השתבש ביניכם.
היא חלק מהמשימה ההתפתחותית שלהם: לבנות זהות נפרדת, לשמור על פרטיות ולהעביר את מרכז הכובד מהבית אל החברים.
הם מתרחקים כדי לגדול, ועדיין צריכים לדעת שאתם שם.

המשימה שלנו כהורים: להשאיר את הדלת פתוחה מהצד שלנו, בלי לפרוץ אותה.
אני מרגישה שאני עומדת במשימה ההורית שלי כשהם מידי פעם משתפים אותי ומגיעים אליי להתייעץ ובמיוחד שהם יודעים שאם חלילה
הם צריכים, אני תמיד במרחק טלפון לפחות.

הדרך המומלצת לגשר לקשר בצורה הנכונה:

• לשתף בעצמכם, ספרו משהו קטן מהיום שלכם בלי לצפות לתמורה. שיתוף מזמין שיתוף.
• לשאול שאלה אחת, ספציפית, “מה הדבר הכי מצחיק שקרה היום?” עובד טוב יותר מ”איך היה?” והכי טוב עובד לזכור מה הם אמרו יום קודם ואיזה משבר התמודדו איתו אתמול ואיך זה השפיע על היום, כך גם הם לומדים להפחית דרמות עם התבוננות עצמית.
• כן, גם בבית שלכם המתבגר פונה אליכם בדיוק ברגע הכי לא נוח, בלילה למשל שאתם מתים לישון או בדיוק בהשכבה של האח הקטן. אז מה עושים? תיצרו כיסי זמן. למשל, לבחור רגעים צדדיים. נסיעה ברכב, הכנת אוכל, התכוננות לשמור כוח לשעת לילה מאוחרת. למתבגרים קל יותר לדבר כשלא יושבים זה מול זה או לא מביטים בעיניים.
• להתאפק. להקשיב עד הסוף. לפני עצה, שאלו: “לעזור לך לחשוב על זה, או רק להקשיב?” לברר מה הם כבר יודעים. כשנשאלת שאלה מביכה, שאלו קודם מה שמעו, ורק אז השלימו ודייקו.

על מנת שזה יצליח יש כמה נקודות שכדאי לשים לב לא לעשות :

• לא לחקור – רצף שאלות מיד כשנכנסים הביתה מרגיש כמו חקירה, והתשובה תהיה “בסדר”.
• לא להטיף – ברגע ששיתוף הופך להרצאה, הם לומדים שלא משתלם לספר. אל תהיו יודעים יותר מהם, תוכלו להתעניין מה קרה להם בסיטואציה ששיתפו, מה עזר להם, מה הם צריכים מכם.
• לא להשיב בשתיקה – נתק מצדנו מלמד אותם שהקשר תלוי במצב הרוח
• לא לבטל – “זה שטויות, עוד שנה לא תזכור את זה” סוגר שיחה שבקושי נפתחה. בגיל ההתבגרות בגלל התפתחות המוח המהירה, חוויות רבות נחוות כראשוניות וכדרמטיות מאוד. זה שאנחנו כהורים רואים בחוויית “אין מה ללבוש “משהו פעוט מ”אין כסף לשלם חשבון חשמל”, לא אומר שהם צריכים להבין את זה בשלב הזה של חייהם.

יש דרך שעוקפת את המבוכה: לשחק יחד

גשר לקשר נוסף במשחקי קופסא או קלפים אין “שיחה רצינית” ואין מבט חוקר. יש משימה משותפת, צחוק וקצת תחרות.
המתבגר יכול לנצח אתכם בהגינות, וזו חוויה מחזקת עבורו. ובין תור לתור, כשהידיים עסוקות והלחץ יורד, פתאום נאמר משפט על חבר, על מורה, על משהו שמטריד. גם להכין יחד אוכל או לתמוך בהכנת מתכון שראו בטיקטוק זה שדה משחקי ומקרב.

שימו לב : תנו להם לבחור את המשחק, ואפילו ללמד אתכם אותו. כך הם המומחים. אליאס והיסטר אגב לא היו כאלה להיטים ללא הטיקטוק והנוער. העדיפו משחקים מהירים או משחקי אסטרטגיה שמאתגרים גם מבוגרים.
משחק “ילדותי” יידחה מיד. אצלנו קבוע ביום שישי אחרי ארוחת הערב למשל יש זמן משחק או בשבת. כשהיו צעירים יותר זה היה כל יום, כל ערב. אל תנצלו את המשחק לתחקיר. אם עולה שיחה, מצוין. אם לא, שיחקתם יחד, וגם זה קשר. למרות הלגיטימציה ל”חדר האינטימי שלי” עם הדלת הסגורה לשם גיבוש זהות, שימו לב כי תופעות כמו התבודדות ממושכת, אובדן עניין בדברים שהיו חשובים, שינוי בולט באכילה או בשינה, או אמירות על חוסר טעם, מצריכים שיקול לפנייה לעזרה מקצועית להתייעצות.

הנוער של היום גדל בתקופה מורכבת

גשר לקשר בתקופה היא ההבנה שהם עברו הרבה קורונה, מלחמות, חוסר ביטחון ודריכות. לכן יציבות ההורים והבית חשובה מתמיד.
קבוצת השווים, החברים הם הקבוצה הטבעית לשיתוף, מקורב ומרחוק (רשתות חברתיות). אל תהיו חברים שלהם,  ואם חברים זה לא אותו סוג קשר, מכם הם צריכים קרבה וגבולות ששומרים עליהם. תנו לגוזלים לפרוש כנפיים, לנסות וגם לטעות, ושיהיה להם תמיד קן מוגן לשוב אליו. זה הקן. זה הכן.

Author: הדס שמואל

נעים להכיר, הדס, אמא לשלושה ילדים, מטפלת זוגית ומשפחתית, מטפלת באמצעות אומנויות-מוזיקה MA, מומחית חינוך מיוחד והתפתחות B.ED וגננת לשעבר בחינוך המיוחד. את המסע שלי בעולם הטיפול התחלתי כבר בגיל 14 עם המוזיקה שמלווה ואוחזת לי ולמטופליי הרבים את היד. אני מביאה איתי ניסיון של מעל 20 שנים במערכות החינוך ומעל עשור בטיפול במשפחות וילדים. ניתן לפגוש אותי לטיפול או הרצאה ומזמינה בחום לבקר אותי באתר הבית שלי www.hadastherapy.com שמרכז בתוכו תכני התפתחות רבים. נפגש כעת בביקורות- מקווה לסיור נעים, הדס.