סיפור משעשע על התמודדות עם שונות

משחק שילדים מגיל 10 ומעלה מאוד אוהבים ומלמד אותי כמטפלת הרבה על סוגי החשיבה שלהם, למשל היו ילדים שהכינו רצף של צבעים של פעילות שמאוד אהבו וחשבו שאני אמורה לדעת- סוג חשיבה מאגית זה מספר לי שהם נמצאים בשלב התפתחותי בו הם אינם מבינים שהאחר לא חושב כמוהם בהכרח וכי ניתן לפצח את הקוד עם שיטה מובנית. ילדים רבים מסתבכים עם הסימון וגם כאן פעמים רבות זה קשור לקושי שלהם להקשיב להוראות מכל מיני סיבות, תוקפנות סמויה (לא רוצים שמי שמולם יצליח), סודות והסתרות זו תמה התפתחותית שלמה שגם לה המשחק נותן מענה.

משחק חביב המאפשר תרגול של מוטוריקה עדינה ותכנון. חוקי המשחק ברורים ופשוטים. משחק כייפי שילדים בהחלט נהנים לשחק בו . יש לציין כי העץ המורכב משתי יחידות פלסטיק אינו יציב במיוחד ולעיתים כדאי לחזק את החיבור בעזרת סלוטייפ.

יש כל כך הרבה משחקי חידות סולו של פוקסמיינד ו-thinkfun שחלקם מתערבבים זה בזה. עם זאת “הטירה” מרגיש כמו אחד שקל לי יותר להגיד למי שרוצה סוג כזה של משחק, שאני ממליץ שיהיה בבית. עם זאת – ההבדל אינו גדול. רובם ככולם משחקים עם 40 חידות בערך, כשהקלים בהם ממש ממש קלים והקשים בהם מאתגרים הרבה יותר ולכן לא תמיד מתאימים לאותם הגילאים.

בת ה 5 מאוד אוהבת את המשחק, משחקת עם חברות. משחק ניחושים כאשר משתתף אחד מניח קלף על ראשו של האחר והאחר צריך לנחש מה יש בקלף בעזרת לוח ושיטת האלימינציה. כיפי ומצחיק. 

מכירים את הגננת או ההורה שאומר לילדים “זה מה יש?” או “מה שיוצא אני מרוצה” אז הספר המוכר כל כך עם האריה שאהב רק תות עוסק בדיוק במה שאין ואיך הוא מתמודד…אני מאמינה שהספר יכול לשמש מצע לשיחה על ה”יש” וה”אין” וגם על ה”איך”. אולי, שלא כמו בספר, אפשר גם למצוא דרך אמצע ופשרה כשרוצים דבר מה או לא מסכימים.