לדעת להיפרד – על משמעות הפרידה

אני הולכת לכתוב משפט והיפוכו מוכנים ?

חשוב ללמוד להיפרד. למרות, שמרגע הולדתנו אנחנו חווים אלפי פרידות.

אלפי פרידות? ממש כן. הרגע בו יצאנו מהרחם הוא הראשון אבל אחריו הופיעו רגעים רבים : סיום האוכל הטעים, סיום המקלחת הנעימה,
יציאה מהחיבוק של אימא או אבא למיטה, פרידה מנקודת מבט אחת, פרידה מהיום ומעבר ללילה, פרידה מהחיתול ועוד.

לאה גולדברג  היטיבה לתאר:

” בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.

בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.

בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים, בְּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דָּעַת

נִשְׁכַּח בְּיַרְכְּתֵי הַוָּיָתֵנוּ תָּמִיד אִתָּנוּ, וְאֵינוֹ מַכְבִּיד”

חלק מהפרידות בחיינו צפויות: סיום מסגרת חינוכית, סיום כוס השתייה המכילה תכולה בכמות מסוימת וכן הלאה וחלק לא, לרוב בשל אובדן- אפילו קרטיב שנשבר לו, מפגיש אותנו עם חוויה של אובדן, של דבר שהיה וכעת חסר וכמובן אובדן של מישהו שהיה יקר לנו והקשר הרגשי שלנו איתו גדול ומשמעותי.

מושג הפרידה קשור קשר הדוק למערכת ההתקשרות שלנו. כלומר לאופן בו למדנו מרגע לידיתנו כיצד קשר צריך להיות.
למשל האם ישר שבכינו באו לנחם אותנו או שנתנו לנו להתמודד לבד? האם שמרו עלינו שלא נתרחק מידי או נתנו לנו לחקור את העולם ממרחק?
כל התנסות שהייתה לנו לימדה אותנו מהו הנכון עבורנו באופן ייחודי. במהלך החיים שלנו אנו שבים ומשחזרים את אותה התקשרות,
אותו אופן יצירת קשר שוב ושוב עם כל דמות שאנו פוגשים ולכן טיפול רגשי, גם הוא, ראשית מטרתו היא יצירת קשר.

לאותה התקשרות יש איכויות שונות. התקשרות בטוחה, לא בטוחה, אמביוולנטית, ונמנעת.

 “לאדם, לא די בהגנה ובמזון לצורך הישרדות, הוא זקוק גם למשוב רגשי של רכות, חום וקרבה מהדמות המטפלת, כדי להבטיח את קיומו בעולם הזר והמאיים”
(סולן, 2007, עמ’ 108).

כלומר העובדה שלמדנו שיש לחכות 10 דק’ עד מענה לבכי, לא אומרת שהיא טובה לנו, אלא רק שכך למדנו שהעולם פועל.
ככל שההורה פועל באופן עקבי ובהלימה לצרכי התינוק, כך תהיה התקשרותו צפויה ובטוחה, כלומר היא תחווה עם פחות חרדה.

“פרידה, קצרת מועד או ארוכת-טווח, כואבת תמיד, שכן היא קשורה בחרדת אובדן האובייקט ובפגיעת השלמות” (סולן,2007,  עמ’ 324).
עם זאת, העוצמות השונות של הכאב וביטויי הכעס בעקבותיו קשורים בגורמים שונים בניהם: קיומה של שותפות אמת בכאב הפרידה בלא להתעלם ממנו או לזלזל בו, מתקיימת תחושת שליטה כלשהי בפרידה ובהתרחקות, מובנים גבולות הפרידה באופן זה או אחר ועוד.

אם כך מהי פרידה טובה ?

כזו שאין בה חרדה אלא אובדן קטן וידיעה להמשך לפעמים, או הוקרה על שהיה לעיתים קרובות יותר.

איך לומדים להיפרד טוב?

אני ממליצה קודם כל להעניק לה שם – לומר שנפרדים, לומר שמתחיל להיווצר מרחק ביננו.
גם הורים היוצאים בערב לבילוי, טוב אם יתמודדו, עם כל הקושי, עם אתגר הפרידה ויאמרו לילדם שהם נשארים עם דמות אחרת (סבא/סבתא/בייביסיטר) וישובו לראותם מחר ולא ייעלמו להם.

כאשר נעלמים ללא הכנה לפרידה, ככל שתהיה מתוכננת או לא מתוכננת עלולה רמת החרדה לגדול ואנו עלולים לפגוש “חרדת נטישה”.

למעשה, חרדה היא הפעולה הראשונית של מנגנון ההישרדות שלנו כבני אדם.

בכי הוא הכלי הראשון באמצעותו מביע התינוק את מצוקתו וחרדתו, בהמשך חייו, החרדה תבוא לידי ביטוי על-ידי צעקות, אלימות ועוד.

החרדה הראשונית הזו הינה תחושה אוניברסלית, כל תינוק בעולם חווה אותה. ללא מילוי צרכיו הבסיסיים: חום (טמפרטורה), מגע, אוכל והתייחסות, התינוק ייחלש ויהיה מקום לתחושת חרדה מתמדת המאיימת על קיומו הפיזי.

מהות הקשר בין התינוק לילד הינה הפחתת חרדה. היכולת של הורה, פעם אחר פעם לאורך החיים להוריד את רמת החרדה השל הילד, היא זו שתביא לקשר טוב ומשמעותי עם הילד.

כאשר רמת החרדה גבוהה, עלולה להתפתח “חרדת נטישה”- מצוקה גדולה בכל העלמות, או העדר מושא הקשר עד כדי פגיעה בתחושת שלמות הגוף כמו בשיר של ליאור נרקיס “בלעדיך אני חצי בן אדם” תחושה שאין לה כמובן תוקף במציאות.

מעבר לכך, ככל שהפרידה ידועה, במיוחד בתהליכים בהם נוצר קשר רגשי לאדם אחר, רצוי לאפשר לה תהליך פרידה, או במילים אחרות “את הזמן שלה”.
בטיפולים שלי למשל, אני אקבע 3-4 מפגשים של פרידה. נביט על התהליך שהיה מהיכן הגענו ומה המצב הנוכחי, נחשוב יחד אם יש דבר שלא הספקנו והיינו רוצים להספיק ולאחר מכן נאסוף את התחושות, נסכם את התהליך וגם את הפרידה ונקבע מה יקרה לאחריה. למשל אני שואלת את הילד אם כאשר אפגוש אותו אוכל לומר לו שלום או שהיה מעדיף שלא וכן הלאה.

ספרים שמלמדים אותנו על פרידה לילדים צעירים ממש

הם למשל:

  • מעשה בחמישה בלונים/ מרים רות – בו יש נחמה אחרי כל הפרדות מחפץ, בלון שסימל אהבה וקשר וגם השלמה :”שלום שלום בלון אדום”
  • ספר הלילה טוב/אלונה פרנקל – שעוזר ללוות את המחשבה שנפרדים מהיום בשינה ונשוב להיפגש בבוקר
  • ספר הפילפילים/אלונה פרנק – המלווה את תהליך הפרידה מלהיות ילד צעיר לילד בוגר יותר
  • סיר הסירים/אלונה פרנקל – לפרידה מחיתולים
  • סיפור מהחיים/אלונה פרנק – לדבר על גלגל החיים אשר המוות הוא חלק ממנו
  • קישתא/חנה גולדברג המדבר על מעבר דירה פרידה מחברים ורכישת חברים חדשים

ולמעשה כל קריאת סיפור או משחק מתרגלים פרידה – יש בהם חווית התקשרות – מתחילים, מתארגנים, חווים יחד קשת רגשות (הנאה, שמחה, בטחון, כוח, תסכול) ונפרדים באיסוף והחזרה לארון.

אני כותבת על פרידה בימים של סוף שנת הלימודים, בשנה בה נפרדנו בלי הכנה בכל סגר או בידוד ונכנסו חזרה בלי הכנה ובכל זאת אם יש הזדמנות עוד רגע קט לומר מילות פרידה וסיכום למי שליווה את התהליך עם הילד שלכם – עודד את הילד לעשות זאת, עשו זאת בעצמכם.

החמצה

התחושה של “החמצה” ותחושת “חרטה” מזמן נמצאו במאמרים רבים כפוגעות באיכות החיים (כמה מכם מזדהים עם המשפט “לו רק יכולתי עוד רגע איתו/ה…”.
לא נמנע מפרידות פתאומיות לצערי, החיים לא צפויים, ועם זאת, וזו מטרת המאמר – אם יש לכם אפשרות – בחרו בתהליך פרידה, תנו לו שם, סכמו אותו והוקירו את שהיה.

אז גם כאן, על קצה המזלג על פרידה.

הגיע הזמן לתרגל. מוכנים ?

נתראה בדירוגים או במאמר הבא או באתר – מה שמתאים ובא.

שלום, הדס.

Author: הדס שמואל

נעים להכיר שמי הדס שמואל אמא ל3 ילדים ובהכשרתי אני מטפלת באמצעות אומנות-מוזיקה (MA) בוגרת תואר שני בהצטיינות וכן הכשרה מתקדמת בטיפול ובעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ומוזיקה (B.ED) מאוניברסיטת חיפה וכן בעלת תעודת הוראה בחינוך מיוחד עם התמחות בהתפתחות ילדים ובגיל הרך בנוסף כיום בהתמחות לטיפול זוגי ומשפחתי .לאורך השנים טיפלתי בעשרות ילדים, נערים, הורים ונשים כמגדר נפרד, הנחתי עשרות קבוצות וסדנאות והשתתפתי בכנסים מקצועיים רבים כמנחה, מרצה וכמשתתפת. המוזיקה שליוותה את כל מסע חיי האישיים והמקצועיים התחברה לימים עם כלים נוספים כגון מיינדפולנס, CBT, דמיון מודרך ועוד המשמשים אותי בטיפולים ובמפגשים השונים.

'); WinPrint.document.close(); WinPrint.focus(); }