החשיבות של לימוד שח
לא קשה להפריז בחשיבות של משחק השחמט. אבא שלי לימד אותי את המשחק כשהייתי בן 6.
הכל יש בשח. משחק מלהיב שמשלב אומנות, ספורט וגם מדע. אינספור ריגושים. אתה גם מאיים, גם מאוים. פורץ, מגן, מתקיף.
אבל בעיקר, יש למשחק תרומה להתפתחות הרגשית חברתית של הילד.
הוא מלמד לקחת אחריות, לכבד את היריב, לדחות סיפוקים ובתוך כך גם מחזק את הביטחון העצמי.
השח מפתח את החשיבה – תכנון, ניתוח, חשיבה על היריב (חבר), שזה בכלל גם אמצעי עזר לקונפליקטים חברתיים. הוא עוזר ליצירתיות.
הוא מפתח יכולות וויסות עצמי, בעיקר בכל הקשור ליכולת ריכוז ורוגע. לראות את הילד שלך חצי שעה מול לוח של משחק, חושב ומרוכז – זה יותר ממרגש.
והוא גם…מלמד יוזמה. הוא מלמד שהמתנה לבד והתגוננות, לרוב לא עוזרים.
כדי לנצח, צריך ליזום, לתקוף, להוציא ולהשתמש בהרבה כלים.
אז איך לחבר את הילד לשח?
יש גישה חינוכית שאני גם חושב שהיא נכונה שאומרת – חכה עד שהילד ירצה. רק כשהוא ירצה, הלמידה תהיה אמיתית ומשמעותית. קוראים לזה תקופת רגישות.
אז נכון שלפי זה אפשר גם לחכות כמה חודשים או שנים, אבל אפשר לקצר את הזמן ולעודד בדרך סמויה: לחשוף בלבד. ואז לחכות.
בשיטה הזאת נוצר אצל הבת שלי טפו טפו, רצון למשחק, בצורה הזו:
תניחו לוח שח פרוש עם כל הכלים שלו כבר מסודרים, באחד המדפים המרכזיים של מדפי המשחקים של הילד. ועכשיו חכו.
ביום הראשון היא רק שאלה מה זה, אחרי כמה שבועות יותר התעניינה, ובסוף אחרי עוד כמה שבועות ביקשה ללמוד את המשחק.
היום אנחנו מצליחים לשחק אחת לשבועיים.
בהצלחה.